אִמִּי,
עוֹדָהּ מְחַפֶּשֶׂת
אֶת הַיֶּלֶד הַהוּא,
שֶׁפַּעַם הָיִיתִי.
הִיא מְחַפֶּשֶׂת אוֹתוֹ
בְּתוֹךְ עֲרְפִּילִים שֶׁל זִכרוֹנוֹת
וּבִשְׁאֵרִיּוֹת גַּחֶלֶת
שֶׁל ל״ג בָּעֹמֶר כִּתָּתִי.
אִמִּי,
חַיָּה אֶת אלבומי הַתְּמוּנוֹת,
מְקַלֶּפֶת מָהֵם אֵת הַזְּמַן
בְּכִשְׁרוֹן רָאוּי לְשֶׁבַח,
בְּמַעֲטֶפֶת שֶׁל תְּחוּשַׁת שְׁלִיחוּת.
אִמִּי,
כְּכַלּוֹת כֹּחָהּ מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַיֶּלֶד הַהוּא,
רוֹשֶׁמֶת עַל פֶּתֶק, מַרְאָה,
שׁוֹאֶלֶת אוּלַי מִישֶׁהוּ רָאָה.
אֲנִי לֹא מִתְוַדֶּה,
אֵינִי אוֹמֵר דָּבָר,
אַךְ בְּדַקּוֹת מֵתוֹת מוּל הַמַּרְאֶה
הַיֶּלֶד מוֹפִיעַ מֵעַצְמוֹ
בְּחִיּוּךְ, בִּקְרִיצָה,
נָאִיבִי עֲדַיִן חוֹלֵם,
מְבַקֵּשׁ לִמְסֹר לְאִמֵּנוּ
שֶׁטּוֹב לוֹ לִהְיוֹת,
חָלָק מִמֶּנִּי.
